נגררים בעלי צירים חשמליים יצאו מדוכני התערוכות והחלו לצבור קילומטראז׳ בציים אמיתיים. תשובה כנה לשאלה לאן ילך השוק בדרך ל-2030 עוברת דרך הפרדה בין הציפיות למציאות.
ציפיות: הכוחות המניעים את הצמיחה
יעדי הפחמן של הרכב הכבד באירופה דוחפים יצרנים וציים גדולים לאותו כיוון; התחייבויות שרשרת האספקה של לקוחות ארגוניים בנושא פליטות משתקפות כלחץ על מובילים לאמץ רכב נקי. אזורי פליטה נמוכה ואפס פליטה בערים מרחיבים את תחום השימוש בפתרונות חשמליים. מגמת הירידה ארוכת הטווח בעלויות הסוללה והבשלת טכנולוגיית ה-e-axle מכינות את הקרקע בצד הטכני.
מציאות: מי שמחזיק את הבלם
- תקינה: ממשק החשמל בין התומך לנגרר טרם התאחד לשפה משותפת אחת; המשקיע רוצה להיות בטוח שהנגרר שירכוש ידבר עם תומכים עתידיים
- תשתית: קיבולת הטעינה במחסן וזמני החיבור לרשת עשויים להתקדם לאט יותר מקצב אספקת הרכבים
- עלות כוללת: משך הזמן לכיסוי פער ההשקעה הראשוני באמצעות חיסכון בדלק ובתחזוקה משתנה מאוד בהתאם לפרופיל התפעול
- אי-ודאות שוק יד שנייה: הערך השייר של טכנולוגיה צעירה טרם הוכח בנתוני שוק
התרחיש הריאלי אינו מהפכה אלא התפשטות הדרגתית: תחילה ציים גדולים הפועלים במסלולים צפויים בעלי קילומטראז׳ גבוה; ולאחר מכן, ככל שהטכנולוגיה תוזיל והתקנים יתייצבו, בסיס רחב יותר. האסטרטגיה הנבונה ביותר בתקופה זו היא לבצע כל השקעה חדשה בנגררים במפרט המוכן לחשמול.