בתפעול מיכליות כימיות, הבטיחות נבנית על שני צירים. הראשון הוא תאימות חומרית: המוצר המובל חייב להיות ידידותי כימית לדופן המיכל, לאטם, לשסתום ולמשאבה. השני הוא תאימות מוצר-מוצר: המטען החדש אינו אמור להיכנס לתגובה מסוכנת עם שאריות המטען הקודם, ואינו אמור להתלכלך מבחינת איכות.
תאימות חומרית: מתחילה ברשימה
לכל מיכלית יש רשימת מוצרים המגדירה אילו חומרים היא רשאית להוביל, ורשימה זו אינה המלצה אלא גבול. פלדת אל-חלד מובילה מגוון רחב של כימיקלים, ואילו מוצרים אגרסיביים מסוימים דורשים מיכל מרופד גומי או פולימר; החוליה החלשה הנשכחת ביותר היא דווקא האטמים והצינורות. גם אם הגוף עומד בעומס, אטם מחומר לא נכון מתנפח, מתקשה ומתחיל לדלוף תוך ימים.
משמעת נגד זיהום צולב
- רישום היסטוריית המטענים: המוצרים האחרונים שהוביל המיכל מתועדים; בין זוגות מוצרים מסוימים נדרש מטען ביניים חובה או שטיפה מיוחדת
- שטיפה מאושרת: בעת החלפת מוצר, הניקוי מתבצע בתחנה מוסמכת ובנוהל המתאים למוצר; תעודת השטיפה היא מסמך הסבב
- ציד נפח מת: השאריות הנותרות בגוף המשאבה, בחללי השסתומים ובתחתית הצנרת הן מקור הזיהום הנפוץ ביותר
- הקדשה למוצר יחיד: בכימיקלים המסוכנים ביותר, הפתרון הבטוח ביותר הוא הקדשת המיכל למוצר יחיד
בצד היצרן, המאבק בזיהום הצולב מתחיל בתכנון: שיפוע המבטיח ניקוז מלא, פריסת שסתומים ללא נפח מת, ואיכות פני שטח פנימית הניתנת לניקוי. מיכל הניתן לניקוי בקלות הוא גם המיכל הבטוח יותר וגם זה המבצע יותר סבבים.