הדילמה המרכזית בנגררים נתמכי סוללה פשוטה: אחסון אנרגיה דורש משקל, והמשקל גוזל או מהמטען או מהיעילות. בהובלה כבישית שבה המשקל הכולל המרבי מוגבל בחוק, ככל שחבילת הסוללה גדלה כך קטן המטען השימושי; וככל שהיא קטנה כך מתקצרת משך התמיכה החשמלית.
השאלות המכריעות את האיזון
- פרופיל התפעול: נסיעה ארוכה או הפצה עירונית? במסלולים עתירי עצירה-נסיעה, השבת האנרגיה מרעננת את הסוללה באופן רציף, וחבילה קטנה יותר מספיקה
- אופי המטען: במטענים הממלאים נפח, נתח המשקל הפנוי ריק ממילא; הסוללה נישאת ללא "קנס"
- טופוגרפיה: מסלולים עם עליות וירידות מגדילים את פוטנציאל ההשבה
- אפשרות טעינה: אם קיימת טעינה סדירה במחסן, ניתן להקטין את החבילה
הצד ההנדסי
מיקום הסוללה אינו רק שאלת נפח; מיקום החבילה על השלדה משפיע על מרכז הכובד ועל עומסי הצירים, ובכך על יציבות הרכב. חבילה הממוקמת נמוך ובין הצירים עשויה אף לתרום לאחיזת הכביש. קירור, הגנה מפני חבטות וגישת שירות חייבים להיות מתוכננים כבר משלב התכנון הראשוני.
בסיכומו של דבר אין גודל סוללה נכון אחד; הגודל הנכון נגזר מחישוב תקציב אנרגיה המבוסס על נתוני מסלול אמיתיים של הצי. הטעות היקרה ביותר אינה רכישת החבילה הגדולה ביותר, אלא רכישת חבילה שאינה מתאימה לתפעול.