גורלו הקלאסי של נגרר שנגמל מהשטח ידוע מראש: המתנה בפינה, ואז קבלה מהגרוטאי תמורת שובר משקל. אולם אותו רכב, כשמסתכלים עליו בעין שיטתית, הוא מלאי רכיבים המורכב לא רק מטונות פלדה ואלומיניום, אלא גם מסרנים, רכיבי בלם, אלמנטי מתלה וג׳נטים. מחקרים אקדמיים הבוחנים פירוק והשבה של רכב כבד מראים שהערכה מתוכננת של מלאי זה מייצרת ערך גבוה משמעותית מגריטה גורפת.
תהליך סוף חיים מתוכנן
- הערכה: אבחון מצב הרכב ברמת הרכיב וחילוץ פוטנציאל החיים השניים
- פירוק: הפרדה וסיווג ללא נזק של חלקים הניתנים לשימוש חוזר
- טיהור: השלכה תקנית של שמנים, נוזלי בלמים וחומרים מסוכנים
- הפרדת חומרים: הפניית פלדה, אלומיניום, גומי ופלסטיק לזרמים נפרדים
היכן טמון הערך?
סרן או רכיב בלם במצב שמיש חוזר לשוק החלפים במחיר גבוה פי כמה מערך החומר. מתכת נקייה ומופרדת מוצאת מחיר גבוה יותר מגרוטאות מעורבות. במרכבים ייעודיים כגון מיכליות, תעודת הטיהור היא התנאי המקדים לכל שלב הבא, וכשהיא נעשית כראוי, אלומיניום המרכב הוא אחד מפריטי ההשבה בעלי הערך הגבוה ביותר. סוף החיים אינו העלות האחרונה של הרכב אלא ההכנסה האחרונה שלו — ובלבד שהוא מתוכנן.
מקורות
- Saidani, M., Yannou, B., Leroy, Y. & Cluzel, F. (2020). Dismantling, remanufacturing and recovering heavy vehicles in a circular economy. Resources, Conservation and Recycling, 156, 104684. DOI: 10.1016/j.resconrec.2020.104684