יצרנים וקמעונאים הנוטלים על עצמם התחייבויות פחמן ארגוניות יודעים שחלק ניכר מהפליטות שלהם מקורו בשירותים שהם רוכשים — ובראשם ההובלה. התוצאה היא שינוי שקט אך מתמשך במכרזי ההובלה: לטבלת ההצעות התווסף, לצד עמודות המחיר והזמן, עמוד הפחמן.
מה נשאל במכרזים?
בעלי המטענים דורשים כעת נתוני פליטה לכל הובלה: ממוצע גיל הצי, סיווג הפליטה של הרכבים, מעקב צריכת דלק ושיעור קילומטראז׳ ריק הפכו לשאלות סטנדרטיות. במכרזים מסוימים מנוקד גם השימוש בציוד אווירודינמי, שיעור הנגררים הקלים ותוכנית דלק חלופי; מוביל שאינו יכול להציג נתונים עלול שלא להיכנס לרשימה הקצרה גם אם מחירו תחרותי.
שלבי היערכות למוביל
- הקמת מערכת רישום פשוטה אך עקבית האוספת נתוני דלק וקילומטראז׳ ברמת הרכב
- חישוב הפליטה לכל נסיעה והכנתה לדוחות הלקוח
- פינוי מקום להפחתת משקל וחבילה אווירודינמית בתוכנית חידוש הצי
- תיעוד נהלי מסלול והתאמת מטען המפחיתים קילומטראז׳ ריק
בחירת הנגרר היא הגיבור הבלתי נראה של משוואה זו: נגרר קל ואווירודינמי משמעו פחות דלק ופחות פליטה בכל נסיעה; זה נכתב ישירות בעמוד הפחמן של טבלת המכרז. שרשרת האספקה הירוקה היא מגמה קבועה, ועבור מוביל המתכונן מוקדם, זו אינה עלות אלא הזדמנות להיבדל מהמתחרים.