מימן הוא המועמד המוביל לחשמול טווח ארוך ברכב הכבד: תא הדלק מייצר חשמל ברכב עצמו, זמן התדלוק קרוב לזה של הדיזל, ומשקל הסוללה אינו נישא. אז מה משתנה בצד הנגרר במעבר הזה? התשובה מתחלקת לשני נושאים.
השינוי הראשון: הנגרר הנגרר
הציפיות מהנגרר הנגרר אחרי תומך עם תא דלק דומות במידה רבה לאלו של תומך חשמלי: התנגדות אוויר נמוכה, התנגדות גלגול נמוכה וקלות משקל. מכיוון שמימן הוא נשא אנרגיה יקר, לחץ היעילות אינו פוחת אלא גובר. נגררים נתמכי e-axle תורמים אותה תרומה גם למערכת תא הדלק: אנרגיית הבלימה מושבת, ושיא דרישת ההספק יורד.
השינוי השני: המימן עצמו יהיה מטען
ככל שכלכלת המימן תגדל, כך תגדל גם הצורך בהובלה מנקודות הייצור לתחנות התדלוק; משמעות הדבר היא שוק חדש עבור יצרני מיכליות ונגררי צינורות (tube trailer). כלים אלה אינם מיכליות רגילות:
- תכנון כלי ואבזור מוסמכים המתאימים להובלת גז בלחץ
- הגדלת המטען השימושי בעזרת טכנולוגיות צינורות קלי משקל בעטיפת מרוכב
- בחירת אטימה וחומרים המתאימים למבנה המולקולרי הקטן של המימן
- עמידה מלאה בדרישות סיווג הגז המסוכן של תקנות ADR
בקצרה, המימן יגיע לענף הנגררים משני כיוונים: הן כמקור האנרגיה של הרכבים שאנו גוררים, והן כמטען של הדור הבא של המיכליות שנתכנן. היצרן המוכן בשני התחומים ייצא נשכר.